ובכן כן, למרות שהפילוסופיה שאני נוהגת בשוק המניות היא של קנה והחזק, האמת היא שכדי לעקוב אחר האסטרטגיה הזו נכון, יש לקחת בחשבון שזה לא אומר שלא למכור בשום פנים ואופן אלא למכור רק במקרים קיצוניים מאוד.
ובמקרה אנדזה, אני חושב שאנחנו עומדים בפני אחד כזה מקרים קיצוניים המצדיקים מכירה. בואו נסתכל על הטיעונים:
- אנדסה הפכה בשנת 2009 בשליטת האנל האיטלקית אז היא כבר לא הבעלים של העתיד שלה
- אנדה מכרה לאחרונה את נכסיה באמריקה הלטינית לידי Enel. נוכחותה במדינות אלה הייתה זו שהציעה את סיכויי הצמיחה הטובים ביותר לעתיד, כך שכל מה שאבד.
- עם ההכנסה הנוספת המתקבלת מהמכירה לאנל, א מַעֲנָק. מכיוון שאנל היא בעלת המניות העיקרית של אנדזה, התוצאה של פעולה זו היא ש- Endesa חזר לאנל את הכסף שהתקבל ממכירת נכסים באמריקה הלטינית באמצעות דיבידנדים.
- הם גם שילמו א דיבידנד שני יוצא דופן שחויב בחובות. זהו אירוע חסר תקדים, לחלק דיבידנד נוסף ולשלם אותו באמצעות חוב.
- אנדסה אישרה את מטרתה התמקדו בעסק שלכם בספרד...
כשרואים את כל ההופעות האלה מבחינתי ברור שהמחזה שאנל ביצעה. הם קנו את אנדסה מכר בעצמו את נכסיו החשובים ביותר - כדי להפריד בין החיטה למוץ שהם מכנים בעיירה שלי - הם החזירו את הכסף ששולם באמצעות דיבידנדים והם גם הגדילו את המזומנים שלהם בזכות חוב שעליו חוזה אנדסה.
וכל זה מעוטר בכותרות גדולות בתקשורת המראות כי אנדסה תשלם את הדיבידנד הגבוה ביותר בתולדות ספרד. אבל מה שהם לא ספרו זה שמדובר בדיבידנד במחיר הצמיחה העתידית שלהם (או אפילו הכדאיות) ובכניסה לחובות עד הגבות.
אז עם התחזית העגומה הזו, החלטתי לעזוב את החברה. ל סוגיות פיסקליות העדפתי להמתין לגביית הדיבידנד ולמכור לאחר שהמחיר ירד, שכן אם הייתי מוכר לפני הדיבידנד הייתי צריך ללכת לקופאית ולשלם עבור רווחי ההון שהושגו.